<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים</h1>
<h2>דף לה:</h2>
(תו"כ אמור) כי אם לשארו אין שארו אלא אשתו שנאמר שאר אביך היא, הקרובה ולא ארוסה, אליו ולא הגרושה. ואמרי' בגמ' (יבמות כ"ט ב') תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו, מתה אינו יורשה, מת הוא גובה כתובתה. כתב רש"י ז"ל אינה מטמאה לו לאו משום כהנות נקט לה שלא הוזהרו כהנות ליטמא למתים, אלא הכי קאמר אינה חייבת להתעסק בו וליטמא לו בין כהנת בין ישראלית אע"פ שמצוה ליטמא למתים האמורין בפרשה זו אינה חייבת דלאו שאר היא. אבל הרמב"ם ז"ל כתב הכהנות הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה כך אינן מצוות להטמא לקרובים אלא אם רצו מתטמאות ואם לא רצו לא יתטמאו. ולפי זה הא דתניא לא מיטמאה לו לאו דוקא בארוסה אלא שיטתיה נקט. אבל לא נתברר אצלי מהיכן יצא לו לרב ז"ל זאת הסברא, ושמא הוא דורש בזה כל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא והני נשי הואיל וליתנהו בלא יטמא ליתנהו נמי במצוה דיטמא, אי נמי דכי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולי ענינא כתיב ואפילו אבל תקיף ובל תשחית דכתיבי בסוף הפרשה, כדאיתמר בפ"ק דקדושין (ל"ה ב'), ואפילו למאן דאמר התם לאו אכולא ענינא כתיב משום דלא יטמא הפסיק הענין ולא קאי משם ואילך, מ"מ מודה דלא יטמא בכלל מיעוט הוא בני אהרן ולא בנות אהרן, ואתו בנות ישראל בק"ו ומה כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כל שכן כדאיתמר התם לענין הקפת זקן, והדבר צריך תלמוד.
(תו"כ שם) ת"ר לא יטמא בעל מה ת"ל לפי שנאמר לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו בין כשרים בין פסולים יכול אף לאשתו מטמא בין כשרה בין פסולה ת"ל לא יטמא בעל יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה. לאמו ולאביו אפילו לאמו שנתחללה מטמא לה. ולבנו ולבתו יכול אפילו נפלים ת"ל לאמו ולאביו מה אביו ואמו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא יצאו נפלים. הילכך אין כהן מיטמא לקטנים אא"כ שהה שלשים יום שלמים ומת ביום שלשים ואחד, ואם קים ליה בהו שכלו להם חדשים מטמא להן אפילו בני יומן. ולבנו ולבתו בין כשרים בין פסולים כדתנן (יבמות כ"ב א') ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית, ואמרינן למאי הלכתא ליורשו וליטמא לו. וכן אחיו ואחותו דתנן (שם) ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית, ואמרינן לאחיו ולאחותו יכול לאחיו ולאחותו מאמו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שהוא יורשן אף אחיו ואחותו שהוא יורשן יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשן.
ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה, או יכול שאני מוציא את מוכת עץ תלמוד לומר אשר לא היתה לאיש מי שהויתה על ידי איש ולא שהויתה על ידי דבר אחר. וגרסינן בפרק הבא על יבמתו (ס' א') ת"ר אחותו ארוסה ר"מ ור' יהודה אומרים מטמא לה ר' יוסי ור"ש אומרים אין מטמא לה, אנוסה ומפותה דברי הכל אין מטמא לה, ומוכת עץ אין מטמא לה דברי ר"ש שהיה ר"ש אומר ראויה לכ"ג מטמא לה ושאינה ראויה לכ"ג אינו מטמא לה, ובוגרת מטמא לה דברי הכל. ור' יוסי מדשבקיה לבר זוגי' מכלל דבמוכת עץ כר"מ ס"ל. ושמעינן מינה דמוכת עץ לר' יוסי ולר"מ ולר' יהודה מטמא לה והוה ליה ר"ש יחיד ולית הילכתא כותיה, ולגבי אחותו ארוסה קיי"ל כר' יוסי ור"ש דהוו להו ר' יוסי ור"ש תרי ור"מ ור' יהודה תרי, וכיון דר' יוסי לגבי כל חד מהני הילכתא כוותיה שמעינן מינה דהילכתא כר' יוסי ור"ש, הלכך אחותו ארוסה ואחותו אנוסה ומפותה אין מטמא להן אבל אחותו ארוסה שנתגרשה ואחותו בוגרת או מוכת עץ מטמא להן. וכן הילכתא.
